נשיר בקצה הגשר

תקציר:
ציפי: פתאום אני לא מבינה מה הסיפור שלי ולמה אני צריכה להרחיק נדוד עד לירושלים, אם יש לי כאן, במרחק שבע דקות הליכה, סמינר מקסים שכל חברותי לומדות בו ובכל זאת, קמה ציפי ועוברת ללמוד בסמינר בירושלים, מתמודדת עם מציאות חדשה שגם היא לא פשוטה - לחיות בבית עם סבתא ויעלי, לנסות להלך על גשר דק של רגעים מאיים לקרוס תחת רצף האירועים שמעמיס עליו מכל כיוון, שקורע את ציפי בין צוק לירושלים, בין גילי אחותה לחברות, בין יעלי, דודתה מהכיתה המקדמת, למבטים הרוחשים סביב זיסי: "חבל שאני הבת של אמא שלי, אה?“ החברות עם זיסי מלהיבה מצד אחד ומורכבת מצד שני, לגמרי לא פשוט להיות חברה של נערה שמוארת באור הזרקורים. יעלי: אני אמרתי לאמא שלך שאני רוצה שיהיו לנו שני סוודרים אותו דבר. ככה כולם יחשבו שאנחנו תאומות. העניינים הולכים ונעשים מורכבים, ציפי עומדת מול זירות לא פשוטות, וכשיעלי נפצעת - אף אחד לא עונה לה ולא יכול לעזור לה לקבל החלטות. היא לא יכולה לדעת שעוד רגע הסוד הגדול יתנפץ בקול רעש. ציפי: "זה לא השם שלה", אני אומרת ביאוש, צונחת חזרה על הכסא, "כלומר, אי אפשר להתפלל עליה, בשם שלה הזה''. 'נשיר בקצה הגשר' – סיפורן של גילי, האחות המושלמת מדי, הידידות עם זיסי, החברה המוכרת מדי, מחלת העור המוזרה שתוקפת את טובי, קשיי הקשב של שאולי, והחיים עם יעלי, דודה מופלאה עם תסמונת דאון שלומדת בסמינר של ציפי, ויותר מפעם אחת גורמת ללב שלה לעצור מלפעום. 'נשיר בקצה הגשר' – סיפורו של הגשר שציפי מנסה לבנות לעצמה לאט, ביסודיות, והוא מתקדם, נסוג, מתנודד לרגעים, אבל לבסוף נבנה --- 'נשיר בקצה הגשר' – סיפורה של נערה שמעצבת, מייצבת, בונה לעצמה ובעצמה את הגשר. 'נשיר בקצה הגשר' – ספר חדש המצטרף לרבי המכר הקודמים של שרה שוורצמן: 'נעליים ורודות', 'השביל שבו הלכתי', 'פרוסת חיים', 'ואם הילדה הזו', ועוד.

עותקים