באשמורת התיכונה

תקציר:
בכל לילה שלש אשמורות. לכל אשמורת-סוד. לאשמורת הראשונה: בים, אדוות קטנות נשברו. וגם הוא, כמעט. סוכת המציל התעוותה בעיניו, דמתה לחופה. הסיט את המבט. היה חם, והים היה שקט. אבל הוא, לא. סערה נהדפה לתוכו. הוריקן, אולי. רצה להיכנס לים. אבל אסור היה לו. לא מפקירים נשק. ואין לו. מי. שישמור עליו. בזמן שהוא נסדק--- אל תוך איתני הטבע. עדיאל צוקר. בית שאן, עמק המעיינות. ישראל. תשפיג. לאשמורת התיכונה: "למה את מתכוונת?!" נחרדה גוהר והביטה בפני התינוק. מבטו שוטט, עיניו מצומצמות. "למה הוא שותק? ולמה העיניים שלו כאלו מרחפות?! מה עשית לו?" הקשישה הניפה יד לביטול. "ילדה חצופה!" והלכה. מי חינך אותך, נג'ס?" צעקה לעברה שירינה, ״תני כבוד לאשה מבוגרת!'' אך כאשר פנתה לחזור אל ביתה, בסיס הרוע, פגע בה מבטה הזועם של מהָרוֹז זרגרי, אשת הצורף האמיד נתן זרגרי, מנכבדי הקהילה היהודית בבורוג'רד. גוהר מליריזדה. בורוג'רד, פרובינציית לורסתאן, איראן. תש"א. ולאשמורת הבוקר: הורה לעצמו לחזור למציאות: יש מצב שהכל יתבטל. הילה לא תענה לו גם עד העולם הבא. יצטרך לחפש מסלול אחר. אולי יגשים את ילדותו החוזרת כאן, בעמק. ירה זעף לצד האפל שאיים על ליבו. הורה לעצמו לחזור לחלום, לתקווה: אין מצב. לא יתבטל כלום. האמת תנצח. החזיק מבט קפוא בגרנינה. רכן אליה, שבר את השדרה, הריח תום, צחוק של ילדים. שמות ההורים: נתי והילה זרגרי. נתי זרגרי. מושב ירדנה, עמק המעיינות. ישראל. תשפיג. "באשמורת התיכונה" - סיפור משפחתי ישראלי מרתק, תוסס, מנחם ומרגש בניחוח ים תיכוני, שנרקם מתוך חרבות של ברזל. יצירה ייחודית סוחפת, מעוררת השראה ומחשבה, מאחה קרעים ומחברת לבבות. הספר נכתב באהבת ישראל, בדמע ובתקווה בידי מיכל פרץ יהודה- סופרת רב תחומית מוערכת, שמביאה את הקסם היהודי המזרחי ממחוזות ילדותה וזורה אותו כרסיסי מזור על עם ישראל. מומלץ מאוד לקריאה בכל עת, ובעיקר- בזמן האשמורת התיכונה.

עותקים