פיוס מאוחר סיפור היחסים הסוערים בין אוסטריה וישראל

תקציר:
שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור כונסה ממשלת ישראל לישיבה אשר במהלכה לא אוזכרה כלל המתיחות הצבאית הנבנית בגבולות עם מצרים וסוריה; זו הייתה ישיבת ממשלה שניה באותו שבוע שעסקה במשבר אחר לחלוטין: החלטתו של קנצלר אוסטריה היהודי, ברונו קרייסקי, לסגור את תחנת המעבר בארצו לעולים לישראל מבריה"מ לאחר שמחבלים ערבים לקחו קבוצת עולים כבני ערובה על אדמת אוסטריה. בימים הגורליים שהוליכו למלחמה הייתה ממשלת ישראל טרודה בשאלת המשכיות העלייה ההמונית ובסוגיית עתיד היחסים הדיפלומטיים עם אוסטריה, מולדתו של אדולף היטלר. היה זה משבר אחד מיני רבים שאפיינו את היחסים בין אוסטריה לישראל בעשרות השנים שלאחר מכן: טיפוחם של אש"ף וערפאת על ידי קרייסקי; בחירתו כנשיא אוסטריה של מזכ"ל האו"ם לשעבר, קורט ולדהיים, שהסתיר את עברו הצבאי בתקופת מלחמת העולם השנייה; הקמת ממשלה אירופאית ראשונה בשותפות עם מפלגת ימין פופוליסטית ולאומנית ("מפלגת החופש") שהוקמה על ידי נאצים לשעבר. האם משברים אלו נבעו מכך שישראל מיהרה לסלוח לאוסטריה על חלקה בשואה? מדוע הזדרזה ישראל לקשור יחסים דיפלומטיים עם אוסטריה בשעה שזו סירבה להכיר במחויבותיה כלפי קורבנות הנאצים ונרדפיהם היהודים? וכיצד התאפשר דווקא בידיו של הקנצלר הצעיר ביותר בתולדות אוסטריה, סבסטיאן קורץ, לתקן את היחסים בין ארצו לישראל? -- מהכריכה האחורית

עותקים