ואוותר אני לבדי : פרקי חיים סוערים ומטלטלים בדרך עלייתו של מרן הגאון הגדול רבי פינחס שרייבר זצוק"ל

תקציר:
בידיים קפואות על אדמת סיביר, ילד בן אחת עשרה חופר קבר. בעיניים לחות ובשפתיים חשוקות, הוא טומן באדמה את אביו הגדול. רק שנתיים קודם לכן נמלטה המשפחה מירוסלב יום לפני פרוץ הגרמנים אליה, ברחה ובאה בתוככי רוסיה ומשם הוגלתה לסיביר. אח נוסף הצטרף אז למשפחה ובסמוך ממש - הרעב, המחלות והכפור העז - הכריעו את האב. שלושה ימים חולפים ואף נשמתה של אמא נפרדת מהם, לנצח. או יום, נטש הילד את הבית הקט, ולעולם לא ישוב אליו עוד. כתונת לעורו ואח פעוט בזרועותיו - כך פוסע הוא אל הלא נודע. רגליו מבוססות בשלג העז ופניו קדימה. גואל או מכר - אין, אבל אלוקיו לנגד עיניו כל רגע, כל הזמן. כך, לעולם, כל ימיו, עד סוף חייו, אחד הוא לו בעולמו: הבורא יתברך. כעבור חודש ימים, מגיע הוא אל מקום איסוף ילדים יהודיים, מטעם הסוכנות היהודית. 'הסוכנות', עם סיום המלחמה קיבצה כאלף ילדים יהודיים מפולין ומרוסיה, שרידים אחרונים למשפחות ענפות ומפוארות שנכחדו. כל ילד - נשמה מיוסרת בגוף שבור ורצוץ. כולם נשלחו לטהרן, למסע שמד אכזרי. מדריכים ומדריכות חילוניים גויסו לצייד הנשמות וכל האמצעים כשרים: מאכלי טריפה בכפייה, חילולי שבת במזיד, עקירת ההשקפה הטהורה והסתה פרועה נגד שמירת מצוות. שוועת הילדים עולה לשמים, אך הממונים אוטמים אוזן ולב. במתק שפתיים וביד קשה, מוסתים הילדים על דתם, וזו ההכנה לקראת בואם אל ארץ הקודש... היהדות החרדית יוצאת למלחמה אך מצליחה להציל רק כמה עשרות בודדות של ילדים. כל השאר נלקחים על כורחם לקיבוצים ולמחנות קליטה, כשהמתנגד - מושתק באלימות ברוטלית. פיניע'לה שרייבר שוהה אף הוא בתופת הרוחנית הזאת אבל רוחו - גבוהה ורחוקה משם. הוא חוזר ושונה את שלימד אבא בסיביר ושומר בדבקות על פאותיו לבל יעז איש משחית לגזוז אותן. נאבק בחירוף נפש שלא להכניס לפיו מאכל שאיננו כשר וכל אותה העץ, חוקר ודורש איך בורחים משם ל... ישיבה! "ואוותר אני לבדי", פרקי הוד החושפים טפח מדרך עליה של איש קדוש, גאון אדיר בכל מכמני התורה, שכל ימיו מקשה אחת של תורה. תורה מן המיצר. -- מהכריכה האחורית

עותקים